"אין אין…. שבוע הבא אני מתחיל, די , נמאס מההתנשפויות האלה… אני אומר לכם אני רציני הפעם!"
כן… כולנו מכירים את זה – פעם היינו בכושר, והיום זה הלך לאיבוד. העבודה, החיים , המירוץ… פשוט לא נשאר זמן לספורט, ואם נשאר – לא נשארת אנרגיה, כי מה, גם את המעט שעות פנאי שיש לנו "נבזבז" על מאמץ גופני? אז זהו, שאם אנחנו רוצים להאריך חיים על הכדור הזה, ולהנות גם בהמשך מזמן פנאי בחיק חברים ומשפחה – הגיעה השעה לתפוס עצמינו בידיים.
אבל בכל זאת, בין אם זה אימונים פונקציונאליים, משחקי כדור, שחייה או במקרה שלנו, ריצה למרחקים – נראה שכולנו סובלים משבר מאמץ בשריר מאוד מסוים ומוכר, ערמומי וחמקמק – הלוא הוא שריר ההתמדה. תירוצים וויתורים עצמיים בסופו של דבר משאירים אותנו נייחים, דבוקים לספה, עוסקים בדחיינות אין קץ, כאילו ה"מחר" הוא אינסופי. אז"ש חברים, חדל תירוצים – הנה כמה טיפים לשיפור ההתמדה וההנאה מהריצה השבועית שלכם.
מבטיחים לכם שאתם תודו לנו אחר כך.
1. להתחיל באיזי
שימו יעדים ריאליים, ואם לא עסקתם בספורט זמן מה – התייעצו עם מומחה, והתחילו את האימונים שלכם בהדרגה – הן במרחקים ובתדירות, והן בעצימות. לא בושה להתחיל בהליכה קלה חברים וחברות ????
2. לא טוב היות האדם לבדו
תקבעו עם חבר, קולגה, אחות, בת זוג – לא משנה מה. לרוץ לבד יכול לעיתים להיות משעממים עבור חלקינו, וגם ככה ההתחלה היא קשה ולהתמיד בספורט זה לא עניין של מה בכך. תמצאו לכם מכר\חבר\עמית או מה לא, ותאמו איתו ריצות שבועיות. זה יעשה לכם נחמד יותר וקליל יותר להשקיע בעצמיכם, בזכות הסולידריות שבמעשה. רק מה – עדיף שתמצאו שותף לריצה שנמצא פחות או יותר באותה רמת כושר כמו שלכם.
3. רצים עם מוסיקה
"הופ הופ קצב קצב שניים שניים שמאל ימין…" – כן כן, זה לא סוד. מוסיקה היא הקצב של הנשמה שלנו, מה שמבדיל אותנו מהבהמות, ומה שמייחד עבורינו כל סיטואציה בחיים, גם אם היא פחות נעימה ומענגת מבטן גב על חוף הים.
שימו לכם מתקן נשיאה על הזרוע או המותן, חברו את הנייד שלכם ושימו לכם פלייליסט (רצוי מקפיץ) של המוסיקה האהובה עליכם. זה מוסיף להנאה, שומר על קצב, ואף מעסיק את המוח ממחשבות טורדניות סטייל "נו, כמה זמן כבר אני רץ, מתי זה נגמר כבר? איזה סיוטטטט…" ????
4. "יו אני לא מאמין שויתרתי על זה כל הזמן הזה, אני ממש בהיי!.."-
Runners' high – ולא, לא המצאנו את זה – הוא מושג המתאר את תחושת ההיי שרצים וספורטאים חשים ומתארים אותה כתחושת עילוי ואף כמו שכרון חושים המתלווה בד"כ לחומרים אסורים דוגמת אלכוהול. הסיבה הפשוטה היא שבמוח שלנו משתחררים הורמונים כאלה ואחרים, בניהם הורמוני עונג והנאה כמו אנדורפינים. הורמונים אלו מספקים לגופנו תחושת רפיון כמעט אלוהית, והיא המלווה את הסיפוק הנפשי בהתרוממות רוח. אנחנו יודעים שעשינו לעצמינו טוב כי עשינו ספורט, ואנחנו גם מרגישים את זה!
5. הכניסו גיוון לחייכם
מונוטוניה ומונוגמיה זה לא קל, כך טוען גלעד כהנא בשיר המפורסם של להקת "הג'ירפות". אך בניגוד למונוגמיה וחוקיה הנוקשים על חיי הזוגיות, בספורט הריצה אין כלל חוקים מהסוג הזה האוסרים על גיוון.
נהפוך הוא, אנחנו מברכים על גיוון מכל סוג שהוא במהלך הריצה. זה שומר על המוח פרש ומונע שיעמום ורפטיציה – חזרתיות בפעולה – כזו שיכולה לתסכל אתכם ולהקשות עליכם להתמיד בשינוי הרצוי שהכנסתם לחייכם. אם כן הוסיפו גיוון בריצה – הן במסלולי הריצה השונים (דבר שגם בריא לריצה עצמה – שכן התמודדות עם תוואי שטח שונה בכל ריצה מאמן ומחזק בכל פעם שרירים מעט שונים ואחרים בגופנו – ותורם רבות ליציבה), בקצב ועצימות הריצה (תדעו שיש לכם ריצה אחת בשבוע שהיא קשה יותר מאחרות, ואחת אחרת מעט קלילה יותר, אולי אף עדיף בסוף השבוע – כזו שתתגמל אתכם ותגרום לכם לרצות ולחכות לה שתגיע כבר), פעם מסלול בעליה פעם בירידה, פעם לאט ופעם מהר – ולמרחקים מעט שונים. איך אומרים? משנה מקום משנה מזל ????.
לטיפים נוספים לריצה קלה, בקרו באתר RunPanel של חברינו היקר – גיא חלמיש.
